Le texte Le vocabulaire Les révisions
Me'ilah
Daf 9b
מֵיתִיבִי: וְכוּלָּן, שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – לֹא יַחֲזִיר, וְכֵן גַּחֶלֶת שֶׁפָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – לֹא יַחֲזִיר. הָא עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – יַחֲזִיר.
Traduction
The Gemara raises an objection to Rav’s explanation from a mishna (Zevaḥim 86a): And all of those unfit offerings, with regard to which it was taught that if they ascended to the altar they do not descend, in a case where they were dislodged from upon the altar, the priest does not restore them to the altar. And likewise, with regard to an ember that was dislodged from upon the altar, the priest does not restore it to the altar. It can be inferred from the mishna that if the ember was still on the altar, then the priest must restore it.
Rachi non traduit
וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר. דקתני במסכת זבחים בפ' המזבח (דף פה:) ואלו אם עלו ירדו בשר קדשי קדשים וכו' הצמר שבראשי הכבשים ושער שבזקן התיישים (שמחובר) והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהן מחוברין יעלו שנאמר והקטיר הכהן את הכל המזבחה פרשו לא יעלו וכולן שעלו לראש המזבח ושוב פקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר ואין בהן מעילה:
וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח. ולא מיירי בגחלת דאימורים אלא בגחלת דעצים קאמר דאי הוי גחלת דאימורים הוי חייב להחזיר שהרי לא נעשית מצוותן עד שנתרמה תרומת הדשן ומשמע נמי אפילו בגחלת שבתפוח מיירי דא''א שלא היו גחלים מעורבין באפר שצבור בתפוח ואם נפלה הגחלת מן התפוח לאש של מערכה ואח''כ פקעה הגחלת מן האש של מערכה לארץ לא יחזיר ואין בה מעילה:
ומן הארץ על גבי המזבח הוא דלא יחזיר הא על גבי המזבח. כגון שפקע מצד זה של מזבח לצד אחר שבמזבח:
יחזיר. ומדקא דייקי' דיחזיר משמע דמועלין בו אפילו לאחר תרומת הדשן והיינו כר' יוחנן וקשיא לרב:
Tossefoth non traduit
וכולן שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר. בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פה:) איתא והאי אעצמות וגידים וטלפים דקאמר איירי בהו ברישא דהך דהא אם פרשו לא יעלו פירוש פירשו העצמות והגידים מן הבשר שהיו מחוברין ועלה קאי הך סיפא וקאמר וכולן בין מחוברין בין פירשו שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר הא על גבי המזבח יחזיר בשלמא לר' יוחנן דאמר לעיל גבי מעילה דלאחר תרומת הדשן נמי אכתי לא נעשית מצותו הא ניחא דהכא אמרינן יחזיר אלא לרב קשיא אמאי יחזיר כיון דנעשית מצותו דסלקא דעתך דגחלת כמו אפר וא''ת לישני דודאי לאחר תרומת הדשן הוי שפיר נעשית מצותו ולא אמרינן הכא יחזיר משום הוצאת הדשן אלא משום דצריך לתרום הדשן דהא הכא קודם חצות עסקינן שאז שעת תרומת הדשן ותדע מדמפלגי בין קודם חצות בין לאחר חצות בסיפא גבי איברים והכא גבי גחלת לא מפליג וכן משמע בסוגיא דגמרא דהתם גבי גחלת מיירי אף קודם חצות ואומר השר מקוצי דודאי הוזקק לפרש דיחזיר לאו משום תרומת הדשן דהרבה דשן יש לתרום מלבד זה דנהי דגבי מעילה איכא קפידא במה שלא נתרם הדשן כדמשמע לעיל היינו משום דלא נעשה מצותה שעומד הדשן שעל גב התפוח לתרום אבל היכא דפקע גחלת לית לן למימר יחזיר לקיים תרומת הדשן בהך גחלת כיון דאפשר לקיומה בשאר הדשן אבל לרבי יוחנן דאמר בהוצאת הדשן איכא קפידא ניחא שפיר דצריך להחזיר הגחלת משום דרחמנא אמר והוציא את (כל) הדשן:
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן, נִיחָא, אֶלָּא לְרַב, קַשְׁיָא! אָמַר לְךָ רַב: שָׁאנֵי גַּחֶלֶת, דְּאִית בַּיהּ מְשָׁשָׁא.
Traduction
The Gemara explains the objection: Granted, according to Rabbi Yoḥanan this works out well, as he maintains that even after the shovelful of ashes has been removed, an ember on the pile of ashes still retains its sanctity. But according to Rav this is difficult. The Gemara answers that Rav could have said to you: An ember is different, as it has substance [meshasha] and is therefore still fit to be burned on the altar.
Rachi non traduit
אמר לך רב שאני גחלת דאית ביה מששא. משום הכי חשיבא להחזירה ומועלין בה אפילו לאחר הרמת הדשן אבל דשן דלית ביה מששא לית ביה מעילה:
Tossefoth non traduit
שאני גחלת דאית בה מששא. כלומר דלא דמיא לאפר דהא יש בה מששא הילכך יחזיר דשייכא בה הקטרה:
אִיכָּא דְּאָמַר לַהּ לְהָךְ גִּיסָא: טַעְמָא מִשּׁוּם גַּחֶלֶת, דְּאִית בַּיהּ מְשָׁשָׁא, הָא אֵפֶר דְּלֵית בֵּיהּ מְשָׁשָׁא, אֲפִילּוּ לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ – אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ. בִּשְׁלָמָא לְרַב, נִיחָא, אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן, קַשְׁיָא!
Traduction
There is a Sage who stated this objection in the opposite manner: The mishna indicates that the reason that the priest must return it to the altar is because it is an ember, and that it has substance. It can be inferred from this that one who derives benefit from ash, which does not have substance, is not liable for misuse of consecrated property even when it is on the top of the altar. Granted, according to Rav this works out well, but according to Rabbi Yoḥanan it is difficult.
Rachi non traduit
איכא דמותיב להך גיסא טעמא דגחלת דאית ביה מששא. דכי פקעה מעל גבי המזבח יחזיר הא אפר דלית ביה מששא אפילו על גבי המזבח לאחר תרומת הדשן אין בו מעילה קשיא לר' יוחנן אמר לך רבי יוחנן ה''ה דאפילו אפר שפקע מעל גבי המזבח לאחר תרומת הדשן יחזיר דמועלין בו והיינו טעמא דקתני גחלת ולא דשן לאשמועינן דאפילו גחלת דחשיבא כי פקעה מעל גבי המזבח לארץ לא יחזיר:
אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ אֵפֶר, וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּקָתָנֵי גַּחֶלֶת – קָאָתֵי לְאַשְׁמוֹעִינַן דַּאֲפִילּוּ גַּחֶלֶת, דְּאִית בַּהּ מְשָׁשָׁא, כִּי פָּקְעָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ – לֹא יַחֲזִיר.
Traduction
The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan could have said to you: The same is true that even ash that was dislodged must be returned. And this is the reason that the mishna teaches an ember, and not ash: It is coming to teach us that even in the case of an ember, which has substance, if it is dislodged from upon the altar the priest does not return it.
אִיתְּמַר: הַנֶּהֱנֶה מִבְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, וְאֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים, רַב אָמַר: מַה שֶׁנֶּהֱנָה – יִפְּלוּ לִנְדָבָה. וְלֵוִי אָמַר: יָבִיא דָּבָר שֶׁכּוּלּוֹ לַמִּזְבֵּחַ.
Traduction
§ One of the halakhot of misuse is that the violator must pay the value of the benefit he derived and add an extra one-fifth. It was stated that there is a dispute between amora’im with regard to this money: In the case of one who derives benefit from meat of an offering of the most sacred order before the sprinkling of the blood on the altar, or who derives benefit from sacrificial portions, such as the fats of offerings of lesser sanctity, after the sprinkling of the blood, Rav says: The value of that benefit which he derived is allocated for communal gift offerings, and Levi says: One must bring an item that is entirely consumed on the altar, e.g., incense. One does not bring a burnt offering with this money, as the hide of a burnt offering belongs to the priests.
Rachi non traduit
רב אמר מה שנהנה. כלומר קרן וחומש שחייב לשלם בשביל מה שנהנה יפלו לנדבה לקרבנות צבור וחייב נמי להביא אשם מעילות להתכפר בו בשביל שמעל:
ולוי אמר יביא מאותו קרן וחומש דבר שכולו קרב למזבח. דהיינו קטרת:
Tossefoth non traduit
הנהנה מבשר קדשי קדשים לפני זריקת דמים. שאז הם קדשים לה' ואכתי לא הותרו לכהנים ומאימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים שאז הם קדשי לה' שהוברר חלק גבוה רב אמר מה שנהנה יפלו לנדבה לעולת קיץ למזבח והעורות הם לכהנים:
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּלֵוִי: מְעִילָה זוֹ לְהֵיכָן הוֹלֶכֶת? הַלְּמֵידִין לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים: יָבִיא דָּבָר שֶׁכּוּלּוֹ לַמִּזְבֵּחַ. מַאי נִיהוּ? קְטֹרֶת.
Traduction
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Levi: This money paid for misuse of consecrated items, to where does it go? The Rabbis who are called: Those who learn before the Sages, say: One must bring an item that is entirely consumed on the altar, and what is that? Incense, which is burned on the altar in its entirety.
Rachi non traduit
מעילה זו. קרן וחומש שחייב להביא בשביל שנהנה מן הקדשים להיכן הולכת:
הלמידין לפני חכמים. דהיינו לוי לרבי איהו קתני הא ברייתא משמיה דרבי יביא דבר שכולו קרב למזבח דהיינו קטרת ואעפ''כ מביא אשם מעילות:
Tossefoth non traduit
הלמידין לפני חכמים. לאו היינו למידין לפני חכמים דסנהדרין (דף יז:) דמפרש התם היינו לוי שלא מצינו לוי שהוזכר מעולם בברייתא ועוד כי אין זו שיטה שיביא ראיה לדברי לוי מלוי עצמו:
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב: הַנֶּהֱנֶה מִדְּמֵי חַטָּאת וּמִדְּמֵי אָשָׁם, עַד שֶׁלֹּא קָרְבָה חַטָּאתוֹ – יוֹסִיף וְיָבִיא חַטָּאתוֹ. וְעַד שֶׁלֹּא קָרְבָה אֲשָׁמוֹ – יוֹסִיף וְיָבִיא אֲשָׁמוֹ. קָרַב חַטָּאתוֹ – יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח. כְּבָר קָרַב אֲשָׁמוֹ – יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
Traduction
It is taught in another baraita in accordance with the opinion of Rav: In the case of one who derives benefit from money set aside for the purchase of a sin offering or set aside as money set aside for the purchase of a guilt offering, if he pays before his sin offering is sacrificed he must add the amount of the benefit he derived and an additional fifth and bring with that money a more expensive animal as his sin offering. And likewise, if he pays before his guilt offering is sacrificed, he must add the amount of the benefit he derived and an additional fifth and bring with that money a more expensive animal as his guilt offering. If his sin offering has already been sacrificed, the money is cast into the Dead Sea. If his guilt offering has already been sacrificed, the money is allocated for communal gift offerings.
Rachi non traduit
הנהנה מדמי חטאת ומדמי אשם. כגון שהפריש מעות לחטאתו או לאשמו ונהנה מקצתן עד שלא לקח חטאת יוסיף ויביא חטאתו. ה''ק אם נודע לו שנהנה מהן עד שלא קרב חטאתו שעדיין לא קנה החטאת מן הדמים שהפריש מוסיף האי קרן וחומש שחייב בשביל שמעל על הנהו מעות דפיישו שלא מעל בהן ויביא חטאתו מאלו ומאלו והוא הדין נמי לאשם:
אם כבר קרבה חטאתו. עד שלא נודע לו שמעל ושוב נודע לו יוליך האי קרן וחומש לים המלח דאילו לא קרבה חטאתו עדיין היה מוסיף האי קרן וחומש על דמי חטאתו ומביא בהן חטאת מעילה אבל השתא דנודע לו לאחר שקרבה חטאתו הנך מעות דקרן וחומש שהיה צריך להוסיף על דמי חטאת כיון דקרבה חטאתו הוו להו כחטאת שכפרו בעליה דלמיתה אזלא והמעות ילכו לים המלח דהיינו במקום מיתה:
כבר קרב אשמו. נמי יפלו המעות דקרן וחומש לנדבת צבור דקי''ל (תמורה דף יח.) כל שבחטאת מתה באשם רועה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה:
Tossefoth non traduit
לא קרבה חטאתו. אין לפרש כדמשמע שנודע לו שמעל קודם שקרבה חטאת דאם כן בסמוך דקאמר כבר קרבה חטאתו ילכו לים המלח נצטרך לפרש כמו כן דקרבה חטאת קודם שנודע לו ואי אפשר לומר כן דהא רבה קאמר בסמוך דאם נודע לו לאחר כפרה יפלו לנדבה אלא הכי פירושו הכא לא קרבה חטאת שבא לשלם קודם שקרבה חטאתו יוסיף ויביא חטאת כלומר יוסיף הדמים שהוא חייב מקרן וחומש על חטאתו שיש לו ליקרב ויביאנה שמנה אבל לא איירי כלל בברייתא מן האשם של מעילה:
יוסיף ויביא אשמו. פירוש אשם שמנה כדפרישית גבי חטאת:
כבר קרבה חטאתו. פירוש שנודע לו קודם קריבת חטאתו כדפירשנו לעיל אך לא בא לשלם המעילה עד שיקרב חטאתו ילכו לים המלח שהרי אם היה חטאת היתה מתה כיון שנתכפר באחר הילכך עתה שהם מעות ילכו לים המלח:
כבר קרב אשמו יפלו לנדבה. שאם היה אשם היה רועה דכל שבחטאת מתה באשם רועה (תמורה דף יח.):
הַנֶּהֱנֶה מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, וְאֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים – מַה שֶּׁנֶּהֱנָה יִפְּלוּ לִנְדָבָה. כָּל קָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ – לַמִּזְבֵּחַ. קָרְבְּנוֹת קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת – לְבֶדֶק הַבַּיִת. קָרְבְּנוֹת צִבּוּר – לְנִדְבַת צִבּוּר.
Traduction
The baraita continues: One who derives benefit from meat of an offering of the most sacred order before the sprinkling of the blood on the altar, or if he derives benefit from sacrificial portions, such as the fats of offerings of lesser sanctity, after the sprinkling of the blood, the value of that benefit which he derived is allocated for communal gift offerings. The baraita summarizes: The reimbursement for misuse of all offerings which are sacrificed on the altar is used to purchase items for the altar, whereas the reimbursement for misuse of all offerings which are consecrated for Temple maintenance is donated to Temple maintenance. And the reimbursement for misuse of all communal offerings is allocated for communal gift offerings.
Rachi non traduit
הנהנה מקדשי קדשים כו' יפלו לנדבה. והיינו כוותיה דרב:
כל קרבנות המזבח. כלומר אם נהנה מקרבנות המזבח יפלו הקרן והחומש לנדבה למזבח:
ואם נהנה מקדשי בדק הבית ישלם קרן וחומש לבדק הבית:
לנדבת צבור. לשופרות:
Tossefoth non traduit
כל קרבן המזבח למזבח. ואפילו נתכפרו בעלים באחרים ובסמוך פריך מרישא לסיפא:
קרבנות בדק הבית. כגון אם מעל בקדשי בדק הבית והביא קרן וחומש הם לבדק הבית ואפילו מתו הבעלים שהביאו שאין שם בעלים עליו:
קרבנות צבור לצבור. פירוש אף אם מתו אותו הדור של עולת [צבור] צבור קיימא כי דור הולך ודור בא (קהלת א':
ד'):
הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא, עַד שֶׁלֹּא קָרְבָה חַטָּאתוֹ – יוֹסִיף וְיָבִיא חַטָּאתוֹ, מִשֶּׁקָּרְבָה חַטָּאתוֹ – יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח. וְקָתָנֵי כָּל קָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ – לַמִּזְבֵּחַ, וְלָא שְׁנָא דְּאִיכַּפּוּר בְּעָלִים, וְלָא שְׁנָא הֵיכָא דְּלָא אִיכַּפּוּר!
Traduction
The Gemara notes that this baraita itself is difficult, i.e., it is apparently self-contradictory. In the first clause it teaches that if he pays before his sin offering is sacrificed he must add the amount of the benefit he derived and an additional fifth and bring a more expensive animal as his sin offering, and if his sin offering has already been sacrificed the money is cast into the Dead Sea. But it is taught in the latter clause of the baraita: The reimbursement for misuse of all offerings that are sacrificed on the altar must be used to purchase items for the altar. The Gemara further explains the contradiction: And it can be inferred from this last statement that there is no difference if the owner has already achieved atonement through his sin offering and there is no difference if the owner has not yet achieved atonement through his sin offering.
רֵישָׁא רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: כָּל חַטָּאת שֶׁכִּיפְּרוּ בְּעָלֶיהָ – תָּמוּת.
Traduction
The Gemara answers that the first clause is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: Any sin offering whose owners achieved atonement by means of another animal must be left to die. Therefore, if the owner has achieved atonement, the money for misuse must be cast into the Dead Sea.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source